בשנות השמונים של המאה ג’רזי נבחרת שווייץ בכדורגל ה -19, אנתרופולוג פרנץ בוז נסע בצפון קנדה, חי עם שבט אינואיט מקומי. הוא ציין כי היו להם מילים רבות לתאר שלג. ביניהם היה ‘אקילוקוק’ המתאר שלג רך ו’פיגרטוק ‘המפרט’ שלג טוב לנהיגה במזחלת ‘.
סדנת המורים לצמיחת ספרים
מאז, למיתוס שלאיוואי יש 1000 מילים לשלג הפכו לקלישאה כמעט. מסתבר שלרוב, שלג הוא רק שלג. נזכרתי בזה שלשום כשדיברתי עם קבוצת מורים על המוקד שיש לבתי הספר שלהם כרגע. אחד אמר שזה היה ‘הכל על הלך רוח צמיחה’. אחר אמר שהם מתמקדים ב’חוסן ‘ושליש אמר עבורם שזה’ חצץ ‘.
מה שהכי מדאיג הוא שרובם אמרו שבית הספר שלהם לא נתן הגדרה ברורה והסבר למה בדיוק התכוונו במונחים אלה. במהלך הדיון התברר מהר מאוד שכולם מדברים על אותו דבר בערך. כולם הסכימו כי המיקוד שלהם יכול לסכם על ידי שלושה רכיבים:
אנו רוצים שהתלמידים יהיו בעלי מוטיבציה לשפר
אנו רוצים שהתלמידים שלנו יוכלו להתמודד טוב עם כישלונות
אנחנו רוצים שהם ילמדו מהטעויות שלהם
אז איך הלך הרוח הצמיחה, חוסן וחצץ משתלב בזה? אולי הגדרת שלושתם תעזור:
הלך הרוח של צמיחה – המכונה לעיתים ‘תיאוריה מצטברת’ במחקר, זו האמונה שניתן לפתח ולשפר עליהן ולשפר עליהן. תחום זה נחקר בעיקר בחינוך עם מספר ניסויי בקרה אקראיים (לרוב נתפס כסטנדרט הזהב של המחקר).
חוסן – אמון סאטון מגדיר זאת כ”הסתגלות חיובית למרות נוכחות הסיכון “. חוקרי החוסן ד”ר מוסטפא סרקר וד”ר דייוויד פלטשר הגדירו זאת כ”תפקיד התהליכים וההתנהגות הנפשית בקידום נכסים אישיים והגנה על אדם מפני ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של גורמי לחץ “. במונח הדיוט, זו היכולת להשתמש בתכונות אישיות כדי לעמוד בלחץ. במקור נחקר אצל ילדים צעירים הסובלים מאירועים טראומטיים גדולים, הוא נחקר מאז גם בספורט ובעסקים כאחד.
חצץ – זה מוגדר כ”תשוקה והתמדה “לנושא אחד לאורך תקופה ארוכה. במקור שנחקר באנשי צבא אמריקאים וסטודנטים באיות דבורי איות, גריט נקשר למגוון תוצאות מוצלחות (אם כי באופן מעניין לא סימני GCSE)
האם זה משנה איך אנחנו קוראים לזה?
מצד אחד, אם כולנו רוצים ג’רזי אולימפיק מרסיי 1) התלמידים יהיו בעלי מוטיבציה להשתפר, 2) להתמודד היטב עם כישלונות ו -3) ללמוד מהטעויות שלהם, יתכן שלא משנה איך אנחנו מכנים זאת. אולי הפילוסופיה הכללית חשובה יותר מהסמנטיקה. עם זאת, ישנם כמה תנאים שבהם זה הופך לנושא מעניין:
התערבויות מבוססות מחקר – אם אתה מתכוון להשתמש בעיתוני מחקר כדי לבסס את ההתערבויות והאסטרטגיות שלך, השם חשוב. בזמן הכתיבה אני לא מודע למחקר יחיד שלוקח את סטודנט X ומשפר את הציון ‘החצץ’ שלהם. עם זאת, מספר מחקרים שעושים את המקבילה להלך רוח צמיחה. אז אם אתה נוקט בגישה מבוססת ראיות, מאמרי המחקר על כל אחד מהם יובילו אותך בדרכים שונות מאוד
ממש התמקד במי שאתה עובד איתו – אם אתה עובד עם סטודנטים שעברו אירועים טראומטיים ברצינות, אז מחקר חוסן עשוי להיות מתאים יותר. אך האם מחקרים על זה מתורגמים לתלמידים משכילים מעמד בינוני שקצת לחוצים על הבחינות הקרובות שלהם? כנראה שלא. באופן דומה, האם מחקרים על סטודנטים אינטליגנטים מאוד, בעלי מוטיבציה ותומכים ג’רזי נבחרת דנמרק בכדורגל בתחרות איות (המחקר המקורי של Grit) עוברים היטב לילדים שמתנתקים עם חינוך ומתחום שאיפה נמוכה? שוב, זה לא סביר.
בצד השני של המטבע, סטודנטים שיש להם מבט קבוע על רמות היכולת שלהם (או גבוהות מאוד מכיוון שהם תמיד הצליחו, או אחד נמוך מאוד כפי שהם נכשלו לעתים קרובות) עשויים להתאים באופן אידיאלי להלך רוח צמיחה התערבות שכן תיאוריה זו מכוונת לשני התחומים הללו.
היזהר כשהם מתגבשים יחד – אם כל שלושת מבנים פסיכולוגיים נפרדים של הלך הרוח, חוסן וחצץ גוש יחד, זה יכול לגרום לבעיות מסוימות. כאשר זה קורה, חוסר ראיות או חוויה שלילית באחד יכולים לשמש בטעות כ”הוכחה “לכך שהמבנים האחרים אינם שווה לחקור. אמירת ‘x זה רע ולכן גם Y הוא גם’ זו התחלה מטלטלת ולא גישה מדעית במיוחד. זהו אחד החסרונות לקרוא לכל דבר ‘חינוך לדמויות’.
המחשבות הסופיות שלנו
במסגרת החינוך נראה שיש הרבה יותר עדויות מאחורי הערך של הלך הרוח הצמיחה ודוגמאות כיצד לפתח אותה. מעניין לציין כי עדויות מכמה ממחקרים אלה מראות כי על ידי פיתוח הלך הרוח של צמיחה, התלמידים רוצים להתמיד לאורך זמן וסביר יותר להיות גרגירים. אני לא בטוח שה- Revnull